רוחניות בצל המלחמה.

 

בתחילת חודש אוגוסט 2006 ביקר בירושלים מורי, סטוארט פרין, והעביר שעורי מדיטציה והרצאות בנושא גדילה והתפתחות רוחנית. באותה תקופה נלחמו חיילי צה"ל בלבנון ותושבי הצפון ישבו במקלטים תחת הפגזות בלתי פוסקות של טילי קטיושה. מאמר זה נולד באותו שבוע, מתוך שיחות רבות על הסיבות למלחמות, הקשר שלהן למצבו הנפשי של האדם והיכולת לשנות מצב זה באמצעות עבודה רוחנית.

 

 

מה מביא בני אדם לצאת למלחמה? על פניו אין דבר אבסורדי יותר מהרג הדדי. החיים גם ככה מספקים מנות גדושות של כאב וסבל: מחלות, אסונות טבע, תאונות.  מדוע להוסיף לכל זה גם מלחמות? עם כל זאת כשמסתכלים על ההיסטוריה האנושית רואים שתמיד היו מלחמות.  כמעט בכל זמן בהיסטוריה היו קבוצות של אנשים שנלחמו אחת בשניה. נראה, על פניו,  שמלחמות הן חלק אינטגרלי מהמציאות האנושית.

 

ככלל מלחמה היא תוצאה של המבנה הנפשי של האדם. היא נובעת מהשעבוד הפנימי שלנו, מהעיוורון שלנו למציאות ומחוסר שליטה במערך הנפשי והרגשי שלנו. אנשים נתונים לחלוטין לחסדן של המחשבות המתרוצצות בראשם. המחשבות ברובן נובעות מהתנודות הרגשיות שלנו. המתחים הרבים שאנו צוברים בתוכנו גורמים לכך שאנו מבלים את מרבית זמננו עם לב סגור. אנחנו חיים עם פחדים, רגשות אשמה, כעס, קנאה וחוסר שמחה. מצבים רגשיים אלה יוצרים ומזינים מחשבות שהופכות להשקפות, דעות ואמונות.  כאשר אנחנו חיים במצב של כעס וחוסר שמחה קל מאוד לשנוא אחרים. במיוחד כאשר שנאה זו מתועלת לתוך מערכת השקפות ודעות שמצדיקות אותה. כאן נכנס גם העיוורון שלנו למציאות שבעטיו אנו מאמצים כל מיני אמונות כדי להצדיק את השנאה לאחרים. השילוב של אמונה ושנאה הוכיח את עצמו לאורך כל ההיסטוריה כמתכון קטלני ביותר. האמונה יכולה להצדיק הכל ואיננה כפופה לשום ביקורת. מתוך המרקחה הנפשית הזאת נולדות מלחמות. ישנם אנשים בעלי יכולת השפעה שיכולים לרתום את הכעס, השנאה וחוסר האושר של אנשים אחרים על מנת להזין את תאוותם לכוח ולשליטה. אלה הם המנהיגים המובילים את עמיהם למלחמות. אנשים בדרך כלל נלחמים על דברים שהם מאמינים בהם, מבלי לבחון את האמיתות של האמונות שלהם .כאשר קבוצה אחת של אנשים מאמינה שעליהם לעשות דבר אחד וקבוצה אחרת של אנשים מאמינה שעליהם לעשות דבר הפוך, המלחמה ביניהם היא בלתי נמענת. בהרבה מקרים האמונות הסותרות נובעות מציוויים אלוהיים לכאורה. אנחנו בדרך כלל נוטים לדחות את האמונות של אנשים אחרים כלא נכונות ואפילו כמגוחכות. אבל לעתים רחוקות אנחנו שואלים את עצמנו האם האמונות שלנו בכלל קשורות למציאות? כשם שאנחנו מתייחסים לאמונות של אחרים כאבסורדיות, כך האחרים מתייחסים לאמונות שלנו. המלחמות הן העדות לכך.    

 

מלחמות אינן מתרחשות רק בין מדינות. כולנו מנהלים מלחמות פרטיות: במקום העבודה שלנו, במשפחה שלנו ובעיקר עם עצמנו. אמנם התוצאות של מלחמות אלה הן פחות קטלניות בטווח המיידי, אבל התכיפות והשכיחות שלהן היא כה גדולה שבטווח הארוך הן גורמות לא פחות כאב וסבל. אנחנו מנהלים מלחמות על האמונות שלנו, על הדעות שלנו ועל ההשקפות שלנו. אנחנו נכנסים למאבקי כוח כדי להראות שאנחנו חזקים יותר. אנחנו תמיד צודקים והאחרים תמיד טועים. הסיבה לכך כבר הוזכרה: לב סגור. כאשר אדם חי בכעס, בפחד ובחוסר שמחה הוא תמיד יחפש ימצא סיבות לקונפליקט; תמיד יימצאו אשמים על מנת להצדיק את מצבו.

 

האם ניתן למנוע מלחמות? ברמת הכלל, התשובה היא כנראה לא. איננו יכולים להשפיע על התנהגותם של אנשים אחרים ואיננו יכולים לשנות את מצבם הפנימי הגורם להתנהגות זו. אנחנו יכולים לשנות רק את עצמנו. מצבו הפנימי של האדם ניתן לשינוי באמצעות תרגול רוחני.בניגוד לדעה המקובלת רוחניות אינה נזקקת לאמונה. אדם צריך להאמין רק ביכולת שלו להשתנות, אך לא יותר מזה. התפתחות רוחנית עובדת באמצעות התנסות: אדם לוקח על עצמו לבצע תרגול מסוים שאמור להביא לו תוצאות. הוא חווה את התוצאות על עצמו ורואה את תהליך השינוי שמתחיל להתהוות בו. רוחניות היא דבר שצריך לחיות אותו, לא להבין אותו מבחינה אינטלקטואלית. הבנה אינטלקטואלית אינה מקרבת את האדם לחיים רוחניים. רוחניות מתחילה להבשיל בתוכנו כתוצאה מתרגול, ממאמץ מודע ומצורך עז להשתנות. זהו תהליך אורגני בדומה לכל תהליך גדילה אחר בעולם שסביבנו. חיים רוחניים מאפשרים לאדם לחיות עם לב פתוח, עם אהבה ואמפתיה לזולת, עם שמחת חיים והכרת תודה. אדם שחי חיים רוחניים אינו זקוק למלחמות. אין זה אומר שהוא לא מסוגל להתמודד עם מצבים קשים; ההפך הוא הנכון, לב פתוח הוא תוצאה של חוזק פנימי רב מאוד. חוזק  זה, הנובע מאימון ומתרגול של שנים, מאפשר לנו לתפקד בעולם על רמה גבוהה יותר. לעשות את כל המטלות של חיינו (כולל לנזוף באנשים במידת הצורך), אבל להישאר עם לב פתוח. אין צורך לשנוא אף אחד. צריך לעשות את מה שנדרש ולהמשיך הלאה. רוחניות מאפשרת לאדם לחיות בשלום עם עצמו ועם אחרים. אנו מתחילים לראות את האנשים שסביבנו כמו שהם. כולם סובלים ונאבקים עם חייהם, בדרך כלל במצב של חוסר מודעות. אנחנו לומדים לסלוח לאנשים ולא להיכנס לקונפליקטים מיותרים. אם צריך להיכנס לקונפליקט ניתן לעשות זאת עם לב פתוח וללא שנאה. אנחנו לומדים להימנע מחברתם של אנשים שיכולים לגרום לנו נזק. בשורה התחתונה אנחנו לומדים לחיות עם מודעות.

 

מלחמות כנראה אינן עומדות להסתיים. באזור שבו אנחנו חיים ישנו ריכוז גדול של שנאה המבוססת על קנאות דתית ונראה שמצב זה לא עומד להשתנות בזמן הקרוב.  אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות בעניין זה. אי אפשר להציל את המין האנושי, אבל אנחנו יכולים להציל את עצמנו ותוך כדי כך לשמש דוגמא לאנשים אחרים שאולי ירצו להציל את עצמם.