חיים רוחניים ומדיטציה:

מאת: אלי מלכי

 

 

 

 

מאמר זה נכתב בהשראתו של סטוארט פרין - מורי הרוחני.

"חיים שכאלה", היה שמה של תוכנית טלביזיה פופולרית לפני מספר שנים. אדם בגיל העמידה הוזמן לאולפן טלביזיה ושם נסקרו בפניו כל המאורעות המשמעותיים של חייו. נדמיין לעצמנו שאנו מככבים בתוכנית כזאת על חיינו, ונשאל את עצמנו מה עשינו ומה אנחנו רוצים עוד לעשות. התוצאה תהיה די דומה עבור רוב בני האדם. אנחנו מתרוצצים מדבר לדבר. לימודים, קריירה, טיולים, מערכות יחסים, משפחה וחוזר חלילה. כל דבר שאנחנו עושים נותן לנו סיפוק למשך זמן מסוים ולאחר מכן הופך לשגרתי והסיפוק נעלם. אנחנו חיים את חיינו במצב מתמיד של חוסר סיפוק - לא מאושרים. יש אנשים שמתרגלים למצב זה; מפסיקים להאמין שבכלל ניתן להיות מאושרים. "סוחבים..." היא תשובה נפוצה של אנשים רבים הנשאלים לשלומם. אנשים אחרים ממשיכים להתרוצץ מדבר לדבר בתקווה למצוא את הסיפוק המיוחל. הם מחליפים קריירות, מחליפים מערכות יחסים, מחליפים מקום מגורים, אולם הכל לשווא. אחרים מחפשים אידיאולוגיות שונות שיצדיקו את חייהם; לעיתים, כאשר האידיאולוגיה איננה מביאה את הסיפוק המיוחל, מקצינים אותה בתקווה שזה יעזור.  

 

ברקע להתרוצצות האינסופית שלנו נמצאת תמיד הודאות המוחלטת של מותנו. אנחנו נוטים לא לחשוב על המוות, אנו חוששים לדבר עליו, אבל המוות הוא הדבר הודאי היחידי בחיינו. אז מה קורה לנו? אנחנו מתרוצצים מדבר לדבר בחוסר סיפוק, לא מאושרים, כדי להגיע בסוף לרגע מותנו מבלי להבין לשם מה חיינו בכלל.

 

אנו נוטים לחשוב שההיסטוריה מתקדמת, שאנחנו חיים בעידן של קידמה ואילו אבות אבותינו היו פרימיטיביים. אמנם המין האנושי הצליח לפתח מדע וטכנולוגיה שעוזרים לנו בהרבה אספקטים של החיים. אנחנו חיים בנוחיות יחסית, איננו צריכים להיאבק באיתני הטבע; יש לנו מזון בשפע, אפילו יותר מידי; אנחנו יכולים לטייל לכל מקום בעולם שנחפוץ, ואיננו מתים יותר מדלקת ריאות או מטיפוס. אולם יש גם צד שני לקדמה. הטכנולוגיה מאפשרת לנו להרוג אחד את השני בצורה הרבה יותר יעילה. הפצצות "החכמות", הטילים וחומרי הנפץ מחליפים את המגיפות והמחלות. הטכנולוגיה מאפשרת לנו גם לקלקל ולהרוס את האיזון האקולוגי העדין השורר בעולם. כך "הצלחנו" ליצור זיהום אויר, זיהום מים וזיהום סביבתי. כתוצאה מאורח החיים הלא תקין שלנו פיתחנו מחלות חדשות: סרטן, מחלות לב, יתר לחץ דם וכיוב'.

 

בין אם הקדמה אמיתית או לא, אין ספק שבנושא של טבע האדם ותפקידו ביקום לאבותינו הקדמוניים היה ידע רב שאותו הם העבירו לנו בצורות שונות. הם הבינו שמצבו העגום של האדם הוא אמנם מצב הדברים הטבעי, אולם איננו גזירה שלא ניתנת לשינוי. אבותינו הקדישו את זמנם ומרצם למחקר של טבעו האמיתי של האדם, ולפיתוח שיטות וטכניקות שבאמצעותן אדם יכול להשתחרר מהרדיפה חסרת התוחלת אחרי אשליות. מחקרים אלה הועברו אלינו באמצעות טקסטים שהתקדשו על מנת שיישמרו על ידי הדורות הבאים. טקסטים אלה משתמשים בסמלים שבאמצעותם מועברים המסרים על מצבו הנוכחי של האדם ועל יכולתו להשתחרר ממנו. סמלים אלה הם משותפים לכל המין האנושי, ונמצאים בכל הטקסטים הקדושים של כל הדתות והתרבויות. במאמרים קודמים כתבתי קצת על הסמליות בסיפורי התורה ועל המשותף ביניהם לסמלים המופיעים במסורות בודהיסטיות וטנטריות. אולם זוהי רק טיפה בים ועל נושא זה נכתבו עשרות ספרים ומאמרים.

 

מצבו של האדם נובע מכך שהוא איננו מממש את מלוא הפוטנציאל שלו. אנחנו חיים את חיינו ללא המרכיב הרוחני ולכן אנו חשים כל הזמן חוסר סיפוק. למעשה אפשר להסתכל על תחושת חוסר הסיפוק שלנו כמעין פעמון אזהרה שמתריע בפנינו על מה שפגום בחיינו. בדיוק כמו טמפרטורת הגוף שעולה כשהגוף חולה. אנחנו לא מאושרים כי הפוטנציאל הרוחני שלנו איננו ממומש.

 

מהו אותו פוטנציאל רוחני?

 

אנשים משתמשים במושג רוחניות לתאר דברים שונים. כוונתי במושג פוטנציאל רוחני ליכולת של כל אדם ליצור קשר בלתי אמצעי עם האנרגיה היצירתית הגבוהה שאותה אנו מכנים בדרך כלל אלוהים. כאשר אדם מממש את הפוטנציאל הרוחני שלו, כאשר החיים הרוחניים מבשילים בתוכו, אדם הופך להיות כלי לאנרגיה של אלוהים.

 

חיים רוחניים אינם מושג תיאורטי או פילוסופי, אלא התנסות הבאה לידי ביטוי בכל אספקט של חיי היומיום. אפשר לתאר את ההתנסות בחיים רוחניים באמצעות שלושה אספקטים, שהם למעשה אחד:

 

הוויה – מודעות - אושר

 

הוויה משמעה היכולת לחיות את הרגע; לחוות כל דבר שאנחנו עושים באופן מלא ומידי. לחוות את הנשימה שלנו, לחוות את המים שאנחנו שותים, את האוכל שאנחנו אוכלים, את החיים שמפכים בכל דבר שסביבנו. להפסיק את ההתרוצצות המתמדת של תודעתנו בין העבר שכבר מת לעתיד שעדיין אינו קיים.

 

מודעות משמעה הרחבת התודעה שלנו. היכולת לתפוס את האחדות הבסיסית השוררת בכל הקיום, בתוך הרבגוניות של החיים. היכולת להבחין בין אשליה למציאות; להבין את המשמעות הפנימית הגלומה בכל סיטואציה בחיים שלנו. לראות שכל מה שקורה לנו בחיים משקף את עצמנו ואת המקום שבו אנחנו נמצאים.

 

אושר משמעו היכולת להיות מאושרים בכל סיטואציה שמביאים לנו החיים. להשתחרר מחוסר הסיפוק התמידי המאפיין את חיינו. לפתוח את הלב לכל אדם ולחוש חמלה ואמפתיה לאנשים, גם כאשר התנהגותם היא חסרת מודעות לחלוטין. לחוש הכרת תודה עבור כל סיטואציה שמביאים לנו החיים, גם, או במיוחד, כאשר הסיטואציה קשה או לא נעימה לנו.

 

הכלי לחיים רוחניים היא מערכת של מרכזי אנרגיה הקיימת אצל כל אדם. למערכת מרכזי אנרגיה זו ישנם שמות בשפות שונות: בסנסקריט היא נקראת מערכת הצ'קרות, בעברית היא נקראת עץ החיים, מערכת הספירות או צלם אלוהים. יש לה, מן הסתם, גם שמות בשפות אחרות. מערכת הצ'קרות היא למעשה מעין מערכת עיכול נפשית. כשם שמערכת העיכול הפיזית שלנו הופכת מזון מוצק לאנרגיה של חום הנותנת חיים לתאים בגופנו, מערכת הצ'קרות מסוגלת להפוך אנרגיה מרמה נמוכה לאנרגיה רוחנית גבוהה. בתוכה יכול להתבצע תהליך של התמרת אנרגיה שבו האנושי הופך לרוחני. באמצעות תהליך זה אנחנו מעשירים את הקוסמוס באנרגיה מעודנת ובכך ממלאים את תכליתנו בחיים האלה.

 

מהי אותה אנרגיה שאותה אנחנו מתמירים?

 

זוהי למעשה האנרגיה שגלומה בכל סיטואציה בחיים שלנו: בכעסים, בפחדים, בחרדות, במתחים, באגו שלנו, בכל דבר שמרכיב את האישיות שלנו. זהו היופי שבתהליך הגדילה הרוחנית: כל אותם אלמנטים שממררים את חיינו יכולים באופן פוטנציאלי לתת לנו חיים רוחניים. מה שהורג אותנו הוא גם מה שנותן לנו חיים.

 

תהליך הגדילה הרוחנית איננו מתרחש מעצמו. כל אדם נולד עם מערכת צ'קרות פתוחה ומתפקדת. אולם בתהליך ההתבגרות שלנו, כתוצאה מהתפתחותה של האישיות והאשליות שהיא מביאה עמה,  אנחנו מתחילים לצבור מתחים, והצ'קרות נסגרות בהדרגה. כמבוגרים זוהי אחריותנו לעבוד באופן מודע על מנת לפתוח ולחזק את מערכת הצ'קרות. חיים רוחניים מתבטאים בחזרה אל הפשטות והפתיחות של ילדותנו, מלווה באחריות של מבוגר. לא לחינם למורים רוחניים גדולים יש ניצוץ של ילד בעיניים. חיים רוחניים דורשים תרגול, משמעת והתמדה. זוהי האומנות הגבוהה ביותר, וכדי לרכוש אותה אדם צריך להקדיש לה את חייו. אין זה אומר שאדם צריך לפרוש מחייו. תרגול מדיטציה יכולה להשתלב בתוך חיינו ולהפוך לחלק מהם. התרגול הוא רק השלב הראשון והוא מאפשר לנו לפתוח ולחזק בהדרגה את מערכת הצ'קרות. השלב השני, הקשה יותר, הוא לבנות גשר בין התרגול הרוחני לחיי היומיום. אדם לומד בהדרגה להשתמש בכל סיטואציה בחיים שלו כחומר גלם לגדילה רוחנית. כך אנו מתחילים לראות את טיבה האמיתי של המציאות. כל דבר שקורה לנו הוא שיקוף של עצמנו, מראה שבאמצעותה המקום הבא בחיינו מתחיל להתגלות. אנו מתחילים לחוש הכרת תודה עבור על מה שקורה לנו, עבור חיינו שהם למעשה המורה הגדול מכולם. הכרת תודה, לב פתוח, תחושה של חמלה לכל אדם, זהו הבסיס לאושר שאינו תלוי בדבר.

 

תהליך הגדילה הרוחנית רצוף בקשיים ומהמורות. אנחנו מנסים להשתחרר מעצמנו, לוותר על האישיות שלנו; אולם האישיות מתגוננת, היא איננה מוותרת בקלות, היא אינה רוצה למות. לפיכך מתעוררות בתוכנו התנגדויות נפשיות חזקות לתהליך הגדילה הרוחנית. האישיות שלנו מאוד מתוחכמת, וההתנגדויות שהיא מייצרת מוסוות על ידי מערך מורכב של רגשות וטיעונים רציונליים. הם מצביעים לכיוון אחד: אנחנו מנסים להצדיק לעצמנו מדוע איננו זקוקים לחיים רוחניים, מדוע איננו רוצים להשתנות.

 

לכולנו יש פוטנציאל לחיים רוחניים, אולם הבחירה בחיים רוחניים נתונה בידינו: האם אנחנו באמת רוצים להיות מאושרים? האם אנחנו מוכנים לשלם את המחיר? האם אנחנו מוכנים לוותר על כל מה שחשבנו שהוא אנחנו כדי להשיג את מה שמעבר לנו?